רשמים מביקור בתערוכת סומלייה 2015

30/01/2015
פרופ' עמוס הדס המשך »

מועט מספרן של תערוכות היין המקצועיות בישראל. הסיבה נובעת מהיותנו יצרנית יין קטנה ביותר מבין יצרניות היין בעולם. אולם יחודה של ישראל הוא במגוון הקרקעות וצירופי המיקרו-אקלים השוררים בארץ הזעירה שלנו. מגוון יחודי של תנאי סביבה בכרמי הארץ מאפשר ליצרני היין בארץ, הגדולים כמו גם הקטנים, לברור חלקות כרם יחודיות מהם יוכלו לייצר יינות יוחדיים באיכות גבוהה.
תערוכות יין למקצוענים באות להציג את היינות באותה הארץ בה מתקיימת התערוכה, או את יינות היבוא מארצות אחרות.

תערוכת היין המקצועית, "סומלייה", המתקיימת מזה 11 שנים, באה למלא חלל זה בישראל. בתערוכה, המאורגנת להפליא ובטוב טעם, מובא בפני המבקרים שלל יינות מקומיים וגם יינות יבוא מחו"ל.
מצערת העובדה, שבתערוכת השנה לא נחשף עיקר שלל היינות המיוצרים בישראל. מספר היקבים המקומיים, שהציגו בין אם בדוכנים "פרטיים" ובין אם דרך חברות שיווק גדולות (כאחים שקד, הכרם ועוד), היה מצומצם יחסית למספר היקבים הפעילים בארץ. קיום תערוכה מקצועית שנתית, כתערוכה "סומלייה", נועד להציג מגוון יקבים ויינות המיוצרים בהם לקהל המבקרים המקצועי בארץ, אולם קיומה של תערוכה זו מדי שנה בא גם להביא בפני הקהל מגמות ושינויים בסגנונות היין, התמחות הייננים בחיפוש מאפיינים מקומיים וארציים, כמו גם פיתוח מאפיינים אישיים בבחירת זני הענבים ליינות, או הממסכים החדשים ועוד.

היקף שוק היין בישראל מוערך בכ- 850 עד 1000 מיליוני שקלים בשנה במחיר סיטונאי ובודאי יותר בערך קמעונאי. מספר הבקבוקים הנמכרים בארץ מוערך בכ- 40 עד 50 מליון בשנה (תלוי במעריך), מהם חלק גדול מתוצרת ישראל והיתר מיבוא. נתונים אלה אינם כוללים הערכה מדויקת של היקף יבוא היינות מחו"ל. אולם מתצוגות חברות היין הגדולות כאחים שקד, חברת הכרם והחברה הסקוטית מתקבל הרושם שיינות היבוא הולכים ומתנחלים בארץ בקצב גדל והולך. צריכת היינות לנפש בשנה עומדת על כ- 3.9 עד 5.0 ליטרים (על בסיס מס' אוכלוסין של 8.2 מליון נפשות בישראל). אין בכך כל חידוש, היות והיא מוכיחה בפעם המי יודע כמה כי צריכת היין השנתית לנפש בעינה עומדת מאז הסקר המבוסס האחרון, שערך פרופ' ארנון סופר על תעשיית היין בישראל ב- 1957, או קבילתו של נתנאל הוכברג בפני כנס אגודת הכורמים של יקבי כרמל ב- 1943.  

עם הטמעת תובנה זו לא נותר אלא לשאול: האלו הן תוצאות ההשקעות ה"גבוהות" במאמצי החינוך והפעילות ה"כבירה" בהדרכה לתרבות היין שהורעפו על ידי יבואני היינות, חברות הדרכה פרטיות, מועצת גפן היין ואחרים?
תובנה נוספת שחלחלה בי היא העובדה שכל הנתונים הם בחזקת הערכות! עד כמה הערכות אלה מדויקות? מדוע אין נתונים מסודרים במדינת היי טק וסטרט אפס? הלא "הראש היהודי ממציא לנו פטנטים" כדברי החוזר בתשובה אורי זוהר.

התחלתי בסיורי ובפגישותי כשבידי כוסית טעימה ושאלות רבות מתרוצצות בראשי.
הרושם הראשון היה חד וברור. כבעבר. מיצוב וסדר התצוגות והדוכנים הצביע על ארגון ביד מנוסה, טוב טעם בחלוקת נפחי התצוגה ובתשומת לב לפרטים. אכן זו הייתה והינה התערוכה הטובה בעיר והטובה בין תערוכות היין בארץ.

במהלך הביקור נהניתי מתחושות של רחבות, נוחות בגישה לדוכנים, שקט יחסי המאפשר ריכוז בעת הטעימות, או בעת שיחות עם מבקרים אחרים ומציגים כאחת. כל אלה תרמו לאווירה הכללית של נינוחות וחוויה מהנה ורבת הפתעות לחיך ולעין. אולם ככל שחלף הזמן ומספר הטעימות הלך וגדל ומספר המפגשים תפח ועלה התעוררו מספר תהיות.

ראשית, מספר היקבים הישראליים המציגים לא היה גדול בהשוואה למספר היקבים מחו"ל שהוצגו על יד היבואנים. כמה יקבי בוטיק יצגו קבוצה חשובה זו? בלט גם חסרון כמה מהיקבים הגדולים.

מגוון היינות המקומי היה יחסית מצומצם בהשוואה להיצע היינות המצוי בקטלוגים המודפסים (האחים שקד, הכרם והחברה הסקוטית).
מטעימות חלקיות (בבקור יחיד קשה לעמוד על כל יין ויין) ההתרשמות חידדה בי את ההרגשה כי אין לנו להתבייש בפרי ידם של ייננינו. המגוון הישראלי שהוצג כלל יינות רבים, לבנים כאדומים, שניתן היה להבחין בחלקם יינות המציגים סגנון מתהווה של יינן זה או אחר, יינות נסיוניים מזנים חדשים ומרקחות יין (ממסכי יין) מענינות. כל אלה מוכיחים שהענף על כל קשייו ונפתולי התנהלות מנהיגיו הוא ענף התוסס לא רק במיכלים וחביות אלא גם בדימיונם של ייננים מוכשרים המחפשים ביטוי נאות לסגנונות, חדשנות ומאפייני אזורים ביינותיהם. לצערי הרב, הפעילות הברוכה והעניפה הזו בקרב העוסקים במלאכת גידול הפרי וייצור היינות אינה ניכרת בפעילות המוסדות המנהלים את הענף.

בשיחות שנהלתי עם באי התערוכה, יותר עם צעירים אך גם עם הותיקים, נראה כי הנחיתות המספרית של המציגים מישראל יחסית ליקבי חו"ל אינה מפריעה לבאי התערוכה, אולם הודגש חסרונם של כמה מהיקבים המובילים בארץ ומהבוטיקאים המובחרים.

מרבית הדוברים עימי דברו בהתלהבות על התקדמותה של התעשיה המקומית, ביבוא זנים חדשים של ענבי יין ובפיתוח ממסכי יינות מרתקים. אך היו לא מעטים שהעירו כי יש חוסר איזון במידת ההסברה וההדגשה לאיכות ומיוחדות היינות בין המציגים הישראלים לבין נציגים בדוכני יבואני היינות מחו"ל, שהיו נמרצים ופעילים יותר, והציגו קטלוגים מרשימים ביותר.

האחים שקד הגדילו לעשות והנפיקו למבקשים ספר – קטלוג מפורט של היינות שהם משווקים עם תיאור המדינות מהם הם מייבאים את היינות.

לפעילות הסברה זו מצד יבואני היין הגדולים, "נענו" רבים מהמבקרים כפי שהעיד מספר הצובאים ליד דוכני הטעימה שלהם. הקהל נראה היה כמגיב לאמירה ש"הדשא שמעבר לגדר ירוק יותר". הערות של "לייק" והערכה ליין יבוא זה או אחר ומיעוט הערות כאלה ליינות ישראליים ליד דוכני ההטעמה אוששו עדות זו. האם יש בכך רמז שהערכות צריכת היין השנתית לנפש, ו/או היחס בין הכמות המיוצרת בארץ לזו המיובאת אינן מדויקות והיבוא גבוה יותר? או, שאחוז יינות היבוא מכלל הצריכה הקבועה עולה יחסית, למרות ההגדלה בשטחי הנטיעות בארץ בשנים האחרונות ובהיקף ייצור היין המקומי (בעיה שחומרתה פחתה בשל שנת השמיטה שהתרגשה עלינו)?

נושא נוסף עלה וצף בחלק משיחות אלה והוא חוק היין והכהילים החדש. הערות רבות הועלו על משמעות החוק החדש. ברור היה לדוברים עימי כי מישהו חקק חוק על בסיס מניע פופוליסטי, מיעוט או חוסר הבנה בהבדלים בין משקאות כוהליים בכלל לבין יין, וללא ידיעה למשמעות היין בתרבות המזון, השולחן, הפולחן ועוד.

מבין כלל התצוגות למיניהן חסרו לי גומחא או פינת תצוגה של מועצת גפן היין ומשרד התמ"ת האמונים על ענף היין, או של "העמותה לקידום תרבות היין בישראל", במידה וקיימת כזו. חסרון זה מצביע על המחדל הגדול של מנהלי תעשית היין והגופים המנהלים את הענף, קרי מחדל הזניחות בטפול בפן החינוכי וההדרכתי החיוני כל כך לקידום תרבות היין והגדלת צריכת היינות. פעילויות הדרכה ויעוץ, הדגמה ופיקוח הינן חיוניות ובפועל מחייבות פעולה ברמה לאומית.

 יין אינו משקה המכיל רק כוהל, אלא הוא מוצר בעל ערך חברתי ותרבותי, רב משקלו כמרכיב חשוב בכל תרבות אוכל של חברה אנושית מפותחת ומבוססת. כאן חש אני חובה לציין כי כמה מהמציגים לא חסכו חומר המביא את תולדות היקב (יקב 1848 , יקבי ציון), המשפחה וקשריה ליקב (משפחת שור לדורותיה, יקב מונטיפיורי, יקבי ירושליים), דרך החשיבה והפילוסופיה של היינן העומד מאחורי היינות (יקב סוסון הים), או, קישור למסורת יהודית (יקבי ירושלים). בתוספות אלה יש מרכיב חינוכי, ומשמעותי מבחינת הקניית רכיבים של תרבות יין ומסורות חבתיות.

באשר לרשמי האחרים מטעימות ושיחות עם המציגים השונים נראה, שניתן להבחין בשינויים בממסכי היינות ובכיוונים אליהם חותרים יצרני היין בארץ. ראשית הגוון אינו רק נסיון מקומי להשיג "גוון בורדולזי" כבעבר, אלא מורגשת נטיה ברורה להשגת  ממסכי יינות המזכירים את ממסכי אזורי היין של הרון והפרובנס בצרפת או טוסקנה באיטליה. ברור שיינות הארץ לא יהיו דומים לאלו שאותם הם מנסים לדמות אך הניסיונות הביאו ללא מעט יינות מרתקים. יש הרבה יותר יינות לבנים מעניינים אף שלא רבים הוצגו בשל נטית המציגים להציג יינות אדומים המהווים עדיין את היינות השליטים בשוק. הפתעה קלה זומנה לי לאור שיחותי עם חלק מבאי התערוכה עימם שוחחתי בכך שחלקם הגדול ציינו כי גדל העניין ביינות לבנים בין הישראלים. על כך ימים יגידו.

לסיכום אסתפק בברכת יישר כוח למארגני התערוכה ולמציגים בה, תוך הבעת משאלה שבתערוכות הבאות יגדל חלקה של תעשית היין המקומית וההבט ההדרכתי – חינוכי יעלה ויובא כחלק מובנה בתערוכה.

צילם ישראל פרקר

סומליה 2015- צילם ישראל פרקר

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

תגובה אחת על רשמים מביקור בתערוכת סומלייה 2015

  1. פינגבאק: תערוכת סומלייה 2015 בהיכל התרבות | Wines-Israel – השער לעולם יינות ישראל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *