מבני ברק ליתיר

06/02/2013
טעימת טרום השקה של יינות יתיר בשירת היין שבבני ברק. המשך »
מאת: רונן פרלמוטר
מסתבר שסצנת היין הבני-ברקית הרבה יותר רחבה ממה שנדמה. הנה כך בחרו אנשי יקב יתיר להציג את יינות שנת 2009 החדשים שלהם, וביניהם בהופעה ראשונה – סירה 2009, לא במסיבת עיתונאים תל-אביבית מפונפנת אלא דווקא בערב לקוחות אצל יואב שוורץ בחנות "שירת היין", בלב 'הקסבה' של בני ברק. יש משהו שהיח"צ של יתיר יודעים ואנחנו לא?!
זה היה ערב מלא וגדוש, תרתי משמע. עשרות לקוחות, דתיים, חרדים וחילונים, שנרשמו מראש ושילמו במיטב כספם מילאו את החנות, שעל אף גודלה התקשתה מלהכיל את כולם. הכיבוד, כיאה ל"ליל שישי" בני ברקי טיפוסי (שם קוד במגזר החרדי לבילויים של בחורי הישיבות בלילה שבין חמישי לשישי) הצטייד יואב לטובת האירוע בטשולנט, קוגלים ומלפפונים חמוצים שהוגשו (ונטרפו!) בקומת החנות ולא במרתף הטעימות כרגיל.
לאחר הרגעת הבטן, הצטופפנו סביב שולחנות במרתף הטעימות, כאמור, אל החלק העיקרי של הערב, שם חיכה לנו מנכ"ל יתיר –  יעקב בן דור, כהרגלו בחולצת פולו שחורה הנושאת את לוגו היקב האדום.
בלי הרבה דברים והקדמות החל בן-דור למזוג לכוסות ויוניה 2010, הלבן היחיד המיוצר ביקב – לכיול הקנה. "לא יהיה לנו ביתיר שרדונה" הוא אמר בהמשך, "הויוניה שלנו מספיק מענין. גם הסוביניון בלאן שהיה לנו בעבר הועבר ליקב-האם, כרמל", השיב למי ששאל.
ויוניה 2010 (רשמי טעימה) – על אף שהוא כבר בן כשנתיים וחצי, גוון היין בהיר ונוטה לירקרק. האף עדיין פירותי – שסק, משמש ונגיעות ציטרון. בחיך הוא כבר פיתח תחושה שמנונית-חמאתית נעימה אך לא על חשבון החומציות הרעננה. אחלה פתיח!
כיאה למי שגדל בבני ברק, משתף אותנו בן-דור בתחושות הסנטימנטליות שלו ל"עיר התורה" החרדית. "כשהיינו ילדים, היינו משחקים פה כדורגל, ללא הבדלי צבע הכיפה. סרוגים, שחורים וגם שקופים, היינו מתכסחים במגרש. מאז דברים קצת השתנו…"
השורשיות הערכית של בן-דור באה לידי ביטוי גם בהרגלו לשזור את הסבריו במאמרי חז"ל רלוונטיים ורבים, כשהוא עושה זאת בחינניות טבעית – "אנחנו נמצאים יומיים לפני ט"ו בשבט, שהוא ראש השנה לאילנות", מרביץ בנו בן-דור תורה, "וזה בדיוק חצי שנה לפני ט"ו באב, שהיה היום האחרון בו היו מביאים עצים לבית המקדש. הסיבה לכך היא טכנית-חקלאית נטו. בתקופה הזו נכנס לאזור אויר לח, העצים אינם יבשים דיים ויש חשש להתפתחות תולעים בהם. כשהיינו ילדים זו הייתה גם התקופה בה היינו מסיימים ליבש על הגג ענבים לצימוקים – מאותה סיבה בדיוק. בכלל, יש הרבה מאוד מנהגים ודברי הלכה הקשורים בתאריכים עונתיים רק שאנחנו כיום לא מחוברים לעבודת האדמה ולכן נוטים לחפש להם פרשנויות מיסטיות…".
השבוע גם מתחילים לזמור את כרמי יתיר, מגלה בן-דור. "הגמרא בתלמוד הירושלמי קובעת כי החל מט"ו בשבט הצמחים יונקים את חיותם מגשמי השנה החדשה. אנחנו רואים את זה בגפן – כאשר אנחנו זומרים את הענפים, יוצא מנק' הזמירה מוהל, שלפני כן לא היה יוצא". מסתבר, לפי בן-דור, שלחז"ל היתה טביעת עין חקלאית חזקה מאוד, כמו גם טביעת חיך. "הם ידעו להבחין באיכויות לא רק של יין ופירות הגדלים באיזורים שונים בארץ אלא אפילו לזהות איזורי דייג, והתבטאו במקום אחד כי דג שדגו אותו באיזור צור – טעמו יהיה שונה מדג שנידוג בעכו!".
את הטעימה, ובעצם את חשיפת היינות, מקדיש בן-דור למנהג המקובלים הארץ-ישראלי 'סדר ט"ו בשבט', שלדבריו (ולפי האריז"ל) "בא לתקן את חטאם של מרגלי הארץ שמאסו בארץ חמדה".
כל יינות היקב, כ-150,000 בקבוקים מדי בציר, מיוצרים מענבים שגדלו בכרמי יער יתיר. "היה אצלנו מומחה קליפורני פעם" מספר בן-דור, "שהמליץ לנו להוסיף 15%-20% יין מענבי צפון הארץ. אולי היין שהיה מתקבל היה יותר טוב ואולי לא, אבל זה כלל לא בא בחשבון אצלנו כי אנחנו רוצים לשמור על האופי היתירי של היין. היקב שלנו הוא יקב אזורי, עם טביעת אצבע משלו וזו הייחודיות שלנו".
הפקקים נחלצו זה מכבר ואנחנו מתקדמים לטעימת האדומים;
רשמי טעימה:
קברנה סוביניון 2009 – צבע היין אדום-סגול כהה ואטום, סמיכותו של היין ניכרת כבר בכוס כשהוא משאיר 'דמעות' עבות על דופנה. הוא מכיל 85% קברנה סוביניון ועוד 8% מלבק ו-7% קברנה פרנק והתבגר כשנה בחביות אלון, שליש מהן בלבד חדשות. הארומה שלו פירותית – קאסיס ודובדבן אך הוא מפגין גם שוקולדיות ובשרניות טובה. הגוף שלו מלא ומחוספס. הטאנינים מורגשים אך לא יתר על המידה. יין גברי מאוד שעתידו לפניו.
מגיעים אל 'הבחור החדש' שבא לשכונה, או נכון יותר אל היקב – סירה 2009. בהתבוננות עמוקה יותר אנחנו מגלים שאנחנו בעצם כבר מכירים אותו – אבל בשם שיראז. "ההחלטה על שינוי השם היא שיווקית בעיקרה", אומר יעקב, "כי עשינו את היין מאותם כרמים בדיוק מהם עשינו אותו בשנים שעברו תחת השם שיראז. זה לא שהוא הפך לאלגנטי וחלשלוש פתאום, רק שלא רצינו שהוא יתפס ע"י הצרכן כאוסטרלי הקלאסי".
סירה 2009 – איזה צבע יפה יש ליין הזה! אטום מאוד, סגול מאוד. יש בו 2% ויוניה (ע"ע) שמדגישים את הצבע ואולי גם את הטעם. "הסירה לא מקבל כל כך טוב חבית" מצטט יעקב את ערן גולדווסר – היינן של היקב, ולכן היין מסתפק בחביות ישנות בלבד. הפירותיות שולטת בו – דובדבן בשל, אוכמניות אבל גם אספרסו, קצת סיגליות פורחות והרבה נגישות. מאוד קל להתחבר ליין הזה. עולם ישן?! אלגנטיות?? לא יודע על מה הם מדברים. יין עוצמתי ומתחנף, עולם חדש במיטבו. יופי של יין!
שיראז 2007 – יין להשוואה אל מול הקודם החדש. ניכרים בו סימני רגיעה אבל ממש לא התבגרות. הוא כבר יותר אלגנטי

"יער יתיר הוא היער הנטוע הגדול בארץ", נוטע בנו בן-דור ציונות (ואל תזלזלו בשיעור ציונות בלב בני ברק!), "כשבן גוריון (עוד שם בעייתי לאיזכור בעיר החרדית – ר.פ.) רצה לנטוע את יער, הוא קיבל חוות דעת שליליות מכל היערנים והמומחים הבינלאומיים שפנה אליהם. "זה אזור חם, על ספר-המדבר, אין שם מספיק מים" אמרו לו. "החלף המומחים" השיב הזקן, ומאז הכל היסטוריה. בשנה שעברה בועידת קופנהגן לאיכות הסביבה לא הפסיקו להרעיף על היער שלנו תשבחות כסיפור הצלחה עולמי. הוא תורם להפחתת גזים הנקלטים מהאטמוספירה, הקרחות המתוכננות שבו נטועות כרמי איכות, דובדבנים ועוד עצי פרי".
פטי-ורדו 2009 – אומרים שהזן הבורדולזי הזה חסר מורכבות, על אף צבעו והעוצמה שלו. לא ביתיר. הוא מורכב מענבי פטי ורדו אליהם הוספו חמישה עשר אחוזים מוצדקים של מרלו יתירי, שמשלימים אותו בטעמים אדומים. בנוסף לצבע המדהים שלו (שחור משחור, אטום לגמרי), הוא מפגין בשומת רעננה של פירות יער טריים, רעננות ירקרקה ועומק שוקולדי. בחיך הוא צעיר מאוד והעפצנים שלו מודגשים, מה שיעניק לו יכולת לשרוד למרחקים בינויים-ארוכים. כוכב נולד? ימים יגידו.
יער יתיר 2009 – הגענו ליין הדגל המעוטר של היקב. מה לא נאמר על הממסך הכובש הזה? בשנת בציר זו הוא מורכב מחציתו מקברנה סוביניון, 41% פטי-ורדו ו- 19% מרלו, ומתאפיין באלגנטיות יוצאת מגדר הרגיל. יחד עם זה הוא עמוס רבדים שהולכים ומתפתחים בכוס לאורך הזמן. אף דחוס ואפלולי (במובן הטוב של המילה) עם הרבה פירות שחורים ואדומים, שמץ זפת ונגיעות קקאו כהה שבאים לידי ביטוי בחיך עגול, כובש ומתמשך. גולדווסר מצליח פעם נוספת לשלב כאן עוצמות יתיריות עם ריסון אלגנטי. הציונים שקיבל לאחרונה היין בטעימות בינלאומיות (פרקר  ועוד) מוצדקים מתמיד. לקנות וליישן.
כשהיין בכוסות כבר נגמר וכשחשבנו שהגיע הזמן להיפרד, מפתיע בן-דור, מושיב אותנו חזרה ושולף בקבוק דאבל-מאגנום של הממסך הכי יתירי שיש – קברנה-מרלו-שיראז משנת הבציר האגדית – 2003. לא יהיה מוגזם שזה אחד מהיינות ששינו את ההתייחסות העולמית ליין ישראלי. בטעימה המפורסמת (והראשונה) של רוברט פרקר, הוענק ליין הציון הפנטסטי 90 (לצד ציון 93 ל'יער יתיר' מאותה שנת בציר), וליקב את ההכרה הבינלאומית.
קמ"ש 2003 (דאבל מאגנום) – אח, איזה יין. נדמה שהביטוי "לא נס ליחו" נאמר על יינות כמוהו. על אף עשר שנות התיישנות השיבה לא ניכרת בו והוא מפגין אנרגיה צעירה ומשובחת. הצבע איבד אמנם מעט מזהרו והשוליים כבר נוטים לכתמתמות, האף עדיין מבחין בארומת פירות מבושמים לצד ריחות בשלים יותר של חבית עדינה ושמץ של שזיף מיובש (אבל רק שמץ. באמת). הטאנינים עדיין חוגגים ויחזיקו אותו באויר עוד אי אלו שנים. אני רוצה להאמין שגם בבקבוק רגיל הוא יהיה דומה, למרות שנחטא לאמת אם נפחית בערך גודלו של בקבוק האיחסון (3 ליטר, כאמור).
ומה הלאה, שואלים הנוכחים את יעקב, והלה עונה – "אנחנו משתדלים להתפתח ולייצר יינות מעולים לצד מחקר חקלאי רחב שיש בכרמים שלנו, אולי המחקר הגדול ביותר בארץ בנושא השפעת שיטות השקיה על איכות תנובת הכרמים".
שעון מראה חצות, החבר'ה מתחילים להתפזר ויואב עובר בין השולחנות, אוסף את הכוסות הריקות. אם תרצו, קיבלנו הוכחה הערב שכשיש יין טוב ניתן לחבר בין חלקי העם היושב בציון. דתיים, חרדים (חסידים וליטאים!) ואפילו כמה לקוחות שאינם חובשי כיפה כלל לוגמים בצוותא ונהנים מיין ישראלי משובח.
גם אנחנו מודים ליואב ולצוות 'שירת היין', ליעקב בן-דור וליינות יתיר שלו על ערב מופלא – וממשיכים לתחנה הבאה של "ליל שישי" בבני ברק.

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

סגור לתגובות.