לא שוקט על שמריו

28/06/2014
יקב תבור הוא יקב צעיר ברוחו, אך במעשיו הוא יקב גדול ובוגר. המשך »

כתב: מני פאר

כפי שפורסם ב'מגזין יין וגורמה'

עמק יזרעאל כאילו נולד להיות מרכזה הפורח של הקולינריה הישראלית. צריך רק להציץ במקורותינו ולהבין שהחלב שיעל השקתה בו את סיסרא, הענבים המעולים של כרם נבות היזרעאלי ו'ים הדגן המתנועע' על פי נתן אלתרמן, הגדירו את הטרואר הזה ש'זהו עמק יזרעאל'. עמק שמייצר יין, גבינה ולחם הוא מקום קדוש שאחראי ל'שילוש הקדוש של השולחן האנושי'. את זה כתב פרנסואה רבלה, איש הרוח הצרפתי שנולד בעמק הלואר. גבעת הסנסר העגולה הניצבת במרכזו של עמק הלואר נראית כמו העתקו הצרפתי הר תבור.

הסוביניון בלאן – החלוץ שניבא את ההצלחה

באחד ממסעותיי במחוזות היין הצרפתים, פתחתי בוקר אחד את החלון בחדרי שניצב מול גבעת הסנסר. עם גבינת עיזים מקומית וכוס סנסר לבן שנשאר קר עוד מאמש, הייתי בטוח שהר התבור מתנצנץ מולי באור הבוקר. הרגשתי כאילו ישנתי בין עפולה לכדורי ו'כל העמק הוא שיכור'. כעבור כמה שנים הוזמנתי לטעום את יינותיו הראשונים של יקב חדש שהוקם בכפר תבור ותחושת ה'דז'ה וו' ממש טלטלה אותי. אותה גבעה עגולה ממול, אותו סוביניון לבן כמו הסנסר וכשראיתי את התווית הראשונה של היקב שתיארה בקו מתאר דק את התבור, אמרתי לאנשי היקב שהם עוד יקבלו מיקבי הלואר תביעה על פלגיאט אונולוגי. אם כי היין של התבור היה יותר פרחוני מעשבוני ובעל גוף חלק ולא פריך. כששאלתי איך הם יצרו סוביניון בלאן כל כך לא אופייני, מקורי וטעים, ענה לי אריה סלע, ממקימי היקב: "זה לא אנחנו, זה הכרם שהחלטתי לא לעקור." הכרם היה אז בן 22 והוא לא נעקר עד היום. הסוביניון בלאן של סדרת אדמה מופק ממנו. אין הרבה יקבים בעולם שיכולים להתגאות ביין לבן רב פרי ומרוכז כמו הסוביניון בלאן של כפר תבור.  לא לכולם יש כרם מניב בן 37 שנים.

משפחת סלע טפחה כרמים במשך שנים רבות וכמו רבים מבני הכפר, הם מכרו את מיטב ענביהם ליקבים הגדולים בישראל. במהפך הגדול שחל בעולם היין הישראלי ראו בני כפר תבור איך היינות שהופקו מענביהם קוטפים מדליות ברחבי העולם והם תקועים בוויכוח עם היקבים על מספר השקלים שיקבלו לכל טון או לכל דונם של כרמיהם. סלע פנה לשלושה כורמים מחבריו בכפר תבור – פלג, קורמן ובן תנחום – והרביעייה הזו חנכה את הבציר הראשון של היקב בשנת 1999. עם כל הכבוד ללבן המעולה צריך לזכור ששלהי שנות התשעים היו בעת ה'בום' הגדול של הפרדוקס הצרפתי. העולם צרך אז רק יינות אדומים ומעמדם של הלבנים הלך והתדרדר.

המסחאים, בני כפר תבור, גייסו את היינן אריה נשר, המכהן עד היום כיינן הראשי של היקב. נשר היה אז יינן שעלה ארצה בראשית שנות התשעים וכדרך כולם נקלט ביקבי כרמל. כשיצא לדרכו העצמאית עבד בין השאר ביקב קטן שנעלם כבר מהמפה שלנו, בשם קיסריה.  בסוף שנות התשעים שתיתי אצלו את המרלו הישראלי הראשון שהוכיח שלזן הזה יש עתיד בישראל. יין אדום עם גוף מלא מחד וקלילות פירותי מאידך, אריה נשר ידע לעשות בדיוק מה שהחברים בכפר תבור חיפשו – יין עם גוף של אריה  וכנפיים של נשר. אורן סלע, מנכ"ל היקב ובנו של אחד המייסדים, מתלונן בחיוך: "הצלחת האדומים שלנו הייתה כאילו בעוכרינו. אנחנו מייצרים בקושי רבע לבנים מסך התוצרת שלנו, וזה חבל, כי אנחנו מדינה של יינות לבנים".

תבור ואריה סלע

הפריצה הכלכלית

יקב בן חמש עשרה נחשב ליקב צעיר. יקב תבור הוא יקב צעיר ברוחו, אך במעשיו הוא יקב גדול ובוגר. מאז שהחברה המרכזית, תאגיד המשקאות הישראלי הגדול, רכשה את השליטה המלאה ביקב, הוא הפך מיקב משפחתי מצליח למפעל תעשייתי. הייצור הוכפל והוא עומד כיום על שני מיליון בקבוקים בשנה. גם לפני הפריצה הכלכלית, יקב תבור הפתיע תמיד בפריצות מקצועיות. הוא היה בין הראשונים ששמו דגש על הקשר בין היין לטרואר. במסגרת העיקרון הזה נולדה סדרת אדמה בה הוצגו היינות לפי האדמה של כרמיהם – גיר, בזלת, חרסית וטרה רוסה. לאחרונה הושקה סדרת אדמה 2.

הפעם היינות הם ממסכים כשהדגש הוא על אופי היין ולאו דווקא על זניו. בנאמנות לעיקרון שהיין תבנית נוף אדמתו. "אנשים צחקו בהתחלה כששמעו את שמות היינות" מספרת מיכל אקרמן, האגרונומית של היקב. "השמות: רעם, קשת, סופה, להבה וטללים, נשמעו לאנשים כמו שמות של גדודי שריון. אבל אצלנו הם מעידים על ההתרשמות הראשונית מטעימת היין. אנחנו רוצים לקשר את התחושה הזו לשם היין ולזיכרון ממנו. לכן, אם סופה מאופיין בטעמו המתגלגל והמתמשך לעומת הרעם שכובש את הפה בראשית הלגימה, אנחנו נשמור על הרושם הזה גם בבצירים הבאים. כך לא תמיד הפטיט סירה והמרלו ירכיבו את סופה בבצירים הבאים, אלא זנים שישמרו על אופיו המוגדר.

יקב תבור היה הראשון ששדרג את רמת היינות המבעבעים. לא אלה שמופקים בשיטת הקלאסית של השמפניה, אלא בשיטת השרמנט. ככה ילדה סדרת 562 תשובה ישראלית איכותית וזולה יחסית לכל הקאוות והלמברוסקו המוגזים שהציפו את מדפינו. סדרת פנינים המבעבעת קבלה את שמה – 562 מגובהו של התבור. מסחה היה שמו של הכפר הערבי שקדם לכפר תבור. בחורבותיו נמצאה גת יהודיה עתיקה מימי התלמוד.  מסחה היה שמו של יין הדגל של היקב בשנותיו הראשונות. מסחה 2005 היה לדעתי אחד האדומים הישראלים הטובים שהופקו בארץ באותו בציר. בשנים האחרונות החליפה סדרת הלימיטד אדישן את המסחה. זו סדרה שמופקת בכל בציר ממיטב ענבי הקברנה סוביניון של כרמי היקב. בכל שנה היא נקראת בשם אחר שהוא למעשה מספר הבקבוקים שאריה נשר הצליח להפיק מענבי הפרימיום שלו. כך בבציר 2011 נקרא כל בקבוק של לימיטד אדישן 1/11,000 , אבל בשנים קודמות הוא נקרא 'רק' – 1/7000.

היקב היה בין הראשונים שהשיקו בארץ יין זני לבן של הרוסאן מעמק הרון. בכרמי היקב מחכות הפתעות רבות לחובבי היין. בכלל אפשר לומר בזהירות שכרמי היקב הם חתונה עדינה של ארומת דרום עמק הרון עם פירותיות של עמק הלואר. הכל בערבון מוגבל, שכן מיכל אקרמן האגרונומית טורחת כל הזמן על התרגום הנכון ביותר של שפע הזנים הבינלאומיים לטרואר הישראלי. ככה המרלו והקברנה סוביניון או פרנק הצרפתיים, השיראז האוסטרלי, הטאנאט האורוגוואי, המורבדר הים תיכוני והברברה הצפון איטלקי – מקבלים מכנה משותף ישראלי.

וזה בכלל לא כפר…

כפר תבור הוא בכלל מועצה מקומית שהחלה את דרכה כמושבה שלא הייתה מעולם כפר. יש לציין שכפר האריסים הערבי מסחה ננטש לפני שתושביו היהודים ייסדו בו מושבה חקלאית בשם מסחה. כשהגיע מנחם אוסישקין לביקור הוא התפלא שהיא נקראת עדיין בשמה הערבי. "אתם בצל התבור ההיסטורי ולכן כדאי שתקראו – כפר תבור". המסחאים התנגדו לצירוף התואר כפר לשמם בתואנה שהגדרתם ככפר תמנע את גידולם בעתיד. אוסישקין ענה להם שהוא ביקר בעיר גדולה מאוד בגרמניה שנקראת דיסלדורף, כלומר, כפר דיסל, וזה לא מנע את התפתחותה.

 

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *