הסטוריה מראשון-ד"ר זוסמן מנכ"ל כרמל

01/06/2014
מכירה וייצוא לשוק הלא כשר המשך »

מאת: מירה איתן
לכתבה המלאה כפי שפורסמה באתר "אכול ושאטו"

את הדברים הבאים שמעה מירה איתן בפגישתה עם ד"ר ישראל (אליק) זוסמן בביקור יחד עם דליה זוננפלד מנדלמן מנכ"לית יקבי כרמל, ורני רוגל.

ד"ר ישראל (אליק) זוסמן, פסיכיאטר שניהל שנים את בית חולים מזרע ועסק רוב ימיו בשיקום של נפגעי נפש, יושב היום עם אשתו נירה בביתו הנעים בדיור מוגן בחיפה, ונזכר בילדותו, שחלק ממנה עבר עליו ביקבי כרמל, אז כרמל מזרחי. 
אליק זוסמן נולד בחיפה בשנת 1926. אבא שלו, ד"ר אריה (ליאו) זוסמן ז"ל, עבד ביקבי כרמל משנות ה-30 עד לשנות ה-50 של המאה הקודמת, כשבשנים האחרונות שימש כמנכ"ל היקב. אליק זוכר ביקורים רבים ביקב, שיחות על הנעשה בו ביומיום, אבא עסוק מאוד בפיתוח היקבים ואת ריח היין האהוב של ילדותו.
אליק הוא אח של גבריאל (גרי) זוסמן ז"ל ושל נעמי רוגל לבית זוסמן תיבדל לחיים ארוכים, אמו של רני רוגל (עורך אתר אכול ושאטו).

אריה (ליאו) זוסמן, יליד אודסה, הצטיין כבר בתיכון, אך בשל היותו מהפכן, מצאו יום אחד בילקוטו חומר נפץ. ליאו ישב בכלא, 'בילה' זמן מה בגלות וחזר ללימודים. את לימודי הכלכלה ומדעי החברה עשה כבר בסורבון בפריז, אך לא הספיק לגמור את עבודת התזה בשל מחלת השחפת שתקפה אותו.
 
לקראת מלחמת העולם הראשונה חזר לאודסה, וגויס לצבא.  
זוסמן ברח מאירופה עם אשתו ובנו דרך גרמניה וצרפת, שם היו משנת 1922 עד 1925 – רוב הזמן בברלין ובפריז, ואז עלו לארץ ישראל מרומניה.

כבר ברוסיה היה ליאו זוסמן מנהיג ציוני, ואת זה ניצלו בקק"ל ושלחו אותו עם המשפחה לצרפת כנציג הארגון הציוני של צפון אפריקה. בדרך היה גם במרוקו ובאלג'יר.
בצער רב האם נפטרה בשנת 1931, וליאו, שלא רצה לגדל את שלושת הילדים הקטנים בעיר הגדולה, עבר אתם למושבה ראשון לציון.
בשנת 1931 החל לעבוד ביקב, והמשפחה גרה בדירה שהייתה שייכת ליקב. הילדים גדלו באווירה כפרית והאבא עבד קרוב אליהם ביקב כרמל מזרחי. 
הוא היה סגן מנהל היקב כשבתפקיד המנכ"ל משמש האדון שפירא.
שפירא, חרדי חריף, דובר שפות רבות ואוהב חיים, אהב את ההווי הצרפתי, בילה הרבה מזמנו בפריז והיה אחד מפקידי פיק"א של הברון. ברבות הימים דאג גם לקבל אזרחות לבנונית. 

ליאו זוסמן ניהל רוב הזמן את היקב, וידו הייתה בכל. מכיוון שנהג גם לצייר, והחוש האסתטי שלו היה טוב במיוחד, הוא זה שגם עיצב את תוויות היינות. התוויות נעשו יותר מודרניות ומאוד ציוריות. זוסמן ניסה כל הזמן לחדש ולשנות, עם הרבה סבלנות, לאט לאט, כל פעם משהו אחר. 
היקב היה באותה תקופה מקום עבודה טוב ונחשב מאוד. המוצרים אז (לפי זיכרונו של אליק) היו, פורטו, מוסקט, תירוש, ברנדי, יינות שולחניים, יינות קידוש, וודקה 50% אלכוהול, אורנג' ג'ין ועוד. את האלכוהול היה צריך להוציא מהיקב בפיקוחם הצמוד של פקידי הממשלה הבריטית, שישבו במשרד ליד השער. 

בשנת 1947 היה אריה (ליאו) זוסמן למנכ"ל היקב. עד אז, רוב היין והאלכוהול היו מיועדים רק ליהודים, כולל ייצוא, וליקב היה קשה לעמוד ברמת איכות גבוהה. זוסמן הכניס ליקב הרבה חידושים ושיפורים טכנולוגיים, שיפור מערך הבקבוקים ובניית מערכת חדשנית ומיוחדת של ביקבוק שהוא המציא. כמו כן מצא פתרונות יצירתיים נוספים שעזרו לבעיית הכורמים, שלא רצו להוציא כספים נוספים. 
אחד הפתרונות היה למכור חצי ממבני היקב למפעל הבירה ולהפוך ולהיות שותפים לבית החרושת נשר, שהיווה גורם חשוב בפיתוח. 
דבר חשוב נוסף, הוא דאג למומחיות והתמקצעות של הייננים. אליק זוכר יינן בשם פופל, שהיה תלמיד פקידי הברון. יינן זקן שאביו הוסיף אליו יינן מקצועי אירופאי בשם רוזנטל, אותו הביא מאלזס שבמזרח צרפת על גבול גרמניה. יינן מומחה במקצועו, היה חידוש בתקופה ההיא. 

                                 

מלחמת העולם השנייה הכניסה ליקב הרבה כסף, מכיוון שהיו בארץ הרבה צבאות, עם חיילים ששתו הרבה יין ובירה.
באותה תקופה מצא היינן רוזנטל במרתפי היקב בראשון לציון בריכת בטון אחת עם יין טוב יותר, שיצא לשוק בשם 'אדום עתיק', ויוחד לצבאות הזרים. 
אחרי ששוחררו לבנון וסוריה על ידי בנות הברית, נסע זוסמן לביירות לעשות עסקים ומכר שם הרבה יין. הגישה שאפשר למכור יין לא רק על בסיס יהדות וכשרות, אלא לשוק הכללי העולמי, תיחשב לזכותו. זוסמן נסע לעשות עסקים בלבנון, מצרים, צרפת, אנגליה וגם בארה"ב, גם אחרי המלחמה.
לאחר קום המדינה נסע המנכ"ל לאמריקה. לאור רצונו העז להתפתח פנה לשוק היינות הלא יהודי, אך הוא כנראה היה חדשן מדי ולא לגמרי מובן. כשחזר מצא שהכורמים מינו מנהל נוסף, אליקום אוסטשינסקי, שלימים הפך להיות ראש המועצה של ראשון לציון. 

אוסטשינסקי אגב, ניהל את אגודת הכורמים קרוב ל-30 שנה, ולזכותו נרשמו הישגים רבים. זוסמן התנגד למינוי המנכ"ל השני, וטען שאינו חוקי. עורך הדין שלו, ד"ר יואל זוסמן (לא קרוב משפחה), שהיה לימים שופט בבית המשפט העליון, גמר את העניין בפיצויים, וד"ר ליאו זוסמן עזב את כרמל מזרחי אחרי 20 שנות עבודה פורייה בשנת 1951. 

תרומת זוסמן
אם היה צריך להתמקד בתרומה אחת עיקרית של ד"ר אריה (ליאו) זוסמן כמנכ"ל היקב, הייתה זו כנראה היכולת והידע שלו לנצל את התקופה, ולפתח מכירה וייצוא לשוק הלא כשר. 
אחרי שפרש מהיקב, עבד בהערכות שווי של מפעלים, המשיך למשרה ממשלתית כאחראי לתעשיית המזון במשרד החקלאות, וממלא מקום מנהל המשרד. לימים עבר לנהל את מפעל בירה אביר בנתניה, שם עבד עד לגיל 73 כשיצא לפנסיה.

 

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *