כנגד ארבעה ייננים (בנים)

11/04/2014
תמנע ממשילה את היינות לארבעת הבנים בהגדה של פסח המשך »

מאת: תמנע שטרית
המגזין – ניר צוק
תמנע שטרית היא חובבת יין מושבעת. מה זה אומר? כשהיא נכנסת למסעדה היא מתאימה את האוכל ליין ולא את היין לאוכל

כנגד ארבעה בנים דיברה התורה ובעד שלושה יינות ממליצה תמנע:

קיימות פרשנויות רבות, מסורתיות ועכשוויות לסיפור ארבעת הבנים בהגדה של פסח. למרות השוני ביניהן, נראה שישנה הסכמה שכל בן, מייצג סדרת ערכים אותה ניתן לשייך לסביבה והחינוך בו גדלו הבנים. בעוד אני קוראת את הפרשנויות השונות, הראש שלי כמובן ישר חושב יין. פתאום אני קולטת שבין המחשבות המתבקשות לגבי איזה יין נשתה השנה בסדר (לאוהבי יין זו שאלה מאוד מאוד חשובה), אני תוהה ככה לעצמי איזה יין מתאים לאיזה בן. ואז חשבתי לעצמי, קצת בקריצה וקצת ברצינות.. אם כל בן היה יין, איזה יין הוא היה?

אחד חכם – מה הוא אומר?
מהם העדות והחוקים והמשפטים אשר ציוו עלינו? החכם מייצג את אלו שיודעים הכל. (או לפחות חושבים שהם יודעים הכל).  הם אינם  זקוקים לשאלה כלל. ההגדה אומרת, כי את הבן הזה יש ללמד את כל מנהגי הפסח. החכם שואל מתוך מסגרת ההלכה, על פרטי ההלכות והדינים. הוא שואל שאלות בסיסיות המתעוררות אצל כל אדם הקשור בקשר אמיץ לתורה (תורת היין כמובן!)  פרשנות אחת טוענת כי  אדם שאין השאלות הללו מתעוררות אצלו, אדם שרק גורס ואינו מעיין, אמנם מקיים מצות תלמוד-תורה, אך הקשר שלו לתורה לקוי – אין לו קשר לעומקה של התורה ואין לו עומק של קשר לתורה.

ומה דעתי הצנועה אומרת? אם הייתי צריכה להמשיל את הבן הזה ליין – הייתי בוחרת בקסטל גרנד וין של יקב קסטל. ולמה? כי אין ספק שזהו יין חכם. חכם במובן שהוא מכיר ויודע את הכללים. יודע מאין הוא ולאן הוא הולך. יין כהלכתו. יין שיודע מה הוא רוצה להיות. חכם. לא מנסה ליהנות משני עולמות. יין ברור. יין שחי את החיים שהוא דורש מאחרים. הוא לא מבין מה השאלה ומה הדיון. למה מדברים כל כך הרבה על יין. מה לא ברור?? זהו יין שהוא תוצר של העולם הישן, לא מחפש הנחות, לא מחפש למצוא חן, עושה מה שהוא צריך לעשות על פי החוקים שנקבעו על ידי האלוהים של היין – העולם הישן, השמרני, החוקי. כי אין אחר מלבדו. הטוויסט בפרשנות – המחשבה שאין אחר מלבדו היא מה שעלולה להכשילו. שום דבר אינו ברור מאליו. ויש ללמוד יום יום ושעה שעה, יש לתהות, ולשאול. להיות ערני לשינוי, לספק.
מס' מילים על היין: 
יקב קסטל הוא אחד מיקבי הבוטיק הראשונים שהוקמו בישראל והוא באמת יכול להתפאר בתואר "חכם".  הגרנד וין 2011, בלנד בורדלזי,  כשמו כן הוא. יין גדול. כמו שאומרים: קום-איל-פו.

אחד רשע – מה הוא אומר?
" מָה הָעֲבודָה הַזּאת לָכֶם?" בן שחונך על ברכי מסורת ישראל אך התרחק ממנה, והוא מתייחס אל הסדר כאל דבר מיושן.  הוא שואל שאלה קנטרנית (מרגיזה): "מה העבודה הזאת לכם?" – כלומר: הוא אינו רואה את עצמו חלק מן הכלל. ועל כך משיבה ההגדה, שאילו היה במצרים, לא היה נגאל. ואיך כל זה מתקשר ליין? עולם ישן עולם חדש למשל. גידול זנים שאינם באזורי הגידול הקלאסים שלהם זו דוגמא נוספת. שימוש בחביות עץ מסוג חדש וכו'. בהכללה הייתי אומרת כי יינות שנוצרו בתנאים "מקלים", על מנת שיהיו נגישים יותר לחיך, או על מנת שיהיו זולים יותר לכיס וכו'. כדי לא להסתבך, בחרתי להשתמש ברשע כמחמאה. על התעוזה, על האומץ לצאת מהקווים. היצירתיות. לפני מספר שנים נסעתי לאוסטרליה לסיורי יין, והיינות שהשאירו בי את החותם העמוק ביותר היו אלו שיוצרו בבתים/יקבים, שבעליהם היום בעלי שורשים איטלקים או צרפתיים.

אני זוכרת שזה הדהים אותי איך אנשים הבאים מרקע של שורשים מסורתיים ושמרנים, הן בזנים, והן בשיטות גידול וייצור, איך הם דווקא יוצאים מכל הקווים, שלא נאמר משתוללים באזור הזה נטול כמעט לחלוטין מחוקי יין (למעט חוקי ייצור מינימליים). זה היה כאילו שחררו אותם מהכלוב. זה מייצר עבורי את הרשע. ייננים שגדלו על רזי ייצור היין של העולם הישן, אך התרחקו ממנו, ומצאו עצמם פורחים בזה של העולם הישן.  בהקשר הזה היין שעלה לי לראש הוא מידבר סמיון – סובניון בלאן. ולא כי היין רשע. כי לעשות יין במדבר זה אומץ. לעשות יין מהמדבר זו כבר חוצפה. והחוצפה הביאה תוצאה משגעת.  אין ספק ש"התנהגות" שכזו ניתן לפרשה כהתייחסות אל הסדר כאל דבר מיושן.

קצת על היין:
 שני זנים שהחיבור ביניהם יוצר איזון מושלם. הגוף והעושר של הסמיון עם הרעננות והחמיצות של הסובניון בלאן, מתובלים במעט מהיין שתסס והתיישן מעט בחביות אלון מביאים לנו יין מקסים ללוות את מנת הדג בארוחת החג, ולפתוח את האביב כמו שצריך.

 תָּם מָה הוּא אומֵר?
מַה זּאת? זהו בן שלא ראה בבית אביו סדר, ואינו מכיר כלל את היהדות. הוא יודע רק שהוא יהודי, וסדר ראה אולי בילדותו בבית סבו. אין הוא מבין במה מדובר, ושואל: "מה זאת?" – שאלה המעידה על חוסר ידע. שוב, עם מעט קריצה, מבלי להעיד או לרמוז על חוסר מקצועיות, בשום צורה שהיא, אלא על תמימות אמיתית שהפכה למקצוע – כאשר קראתי על התם חשבתי על זאב דוניה ויקב סוסון ים. אחד האהובים עלי. במיוחד הזינפנדל שמעולם לא איכזב. דוניה אשר שואב את הפילוסופיה שלו מעולם תוכן של יצירה, בתחום הקולנוע מגלם בעיני את דמות התם כי הוא פשוט נראה לי אדם שלא מפחד לשאול. הוא לא חושב שהוא יודע הכל, והוא לא מנסה למרוד, אך הוא אינו מוותר על האני מאמין שלו. ככה יצא זינפדל.

ושֶׁאֵינו יודֵעַ לִשְׁאול
אַתְּ פְּתַח לו, שֶׁנֶּאֱמַר, וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיום הַהוּא לֵאמר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. זהו הבן שלא גדל על ברכי המסורת, ואין הוא יודע מאומה על עברו ועל החג.  אפילו לשאול אין הוא יודע. על בן זה אומרת לנו ההגדה: "את פתח לו", והסבר לו את משמעות החג, את סמליו ואת מנהגיו. פה אהיה קצת יותר זהירה.  לא אעיז לומר שיש יין ישראלי שזה מה שאני חושבת עליו – שאין לו מושג שהוא יין, או אמור להיות כזה. זה יהיה קצת קיצוני ולא ברוח החג. אבל כן אנצל את הזה שאינו יודע לשאול להעביר את המסר החשוב ביותר לנו כצרכני יין בישראל – גם אם לא גדלתם על "ברכי המסורת", ואתם לא מכירים יין, לא יודעים על יין אבל אתם אוהבים יין – אל תגיעו למצבו של זה שאינו יודע לשאול!

בהזדמנות זו אאחל חג שמח לכל קוראי המגזין, ולא לשכוח – לא לוותר על הזדמנות לטעום דברים חדשים, לחלוק בקבוקי יין מרגשים עם אהובים  וכמובן לשתות 

הצטרפות לרשימת הדיוור של ניר צוק

 

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *