"גביע של מילים" של נתן ליפשיץ

29/06/2018
ישראל פרקר המשך »

ערב נעים, טעים ותרבותי, נערך בחצר יקב כרם מוסקט, חצרו של משה פארן, במושב מישר, סמוך לכרמי ענבי המוסקט המבורגי ומוסקט אלכסנדרוני.
את הריח והטעם המוסקטי, העל כך ברורים ואהובים הרגשתי עוד לפני שהכוס נגעה בשפתיים, וההנאה הייתה מרובה.
עשרות רבות של חברים התכנסו בחצר, לכבודו של השותף ביקב , היינן נתן ליפשיץ, לכבוד הוצאתו לאור של ספרן "גביע של מילים", עם שירים, סיפורים, ומאמרים יפים שכתב נתן במשך השנים.
על הבמה עלו אחד אחרי השני חברים, שעזרו לנתן בהוצאת הספר. הם הקריאו משיריו של נתן וזכו למחיאות כפים מהקהל.

ניסים חזקיהו, נוסקו, הנחה את הערב. והקריאו מהשירים החברים:
רפי רייכרט, אילנה שחף, תמר פריד, אתי פלר ואריה מארק.
אחיו של נתן, אברהם, ממה, ליפשיץ סיפר על ילדותו של נתן וגם משה פארן הוסיף דברי ברכה.
חבר נוסף, יאיר קלינגר, הלחין שיר יפה שכתב נתן, הטרוגניה, ושר אותו בלווי אורגן, עצמי. הקהל למד מהר ועזר בפזמון.
מתברר שנתן אוהב לשיר ובעזרת חבר ושתי חברות מחבורת זמר אזורית, הם שרו שיר נוסף.
היין נמזג לכוסות בשפע. 

בסיום הערב נשא נתן ליפשיץ אף הוא דברים:
דברים שעושים בפעם הראשונה – זה מאפיין אנשים צעירים.  כשהייתי צעיר אני זוכר למשל את הסרט הראשון שעשיתי, את הכתבה הראשונה שערכתי. היו די הרבה עניינים כאלה שעשיתי בפעם הראשונה והרגשתי צעיר שכובש נתח קטן נוסף מהעולם ומתמודד עם עוד מכשול קטן עם עוד סיבוך, עם עוד אתגר.
מתברר שאחת הדרכים הטובות לשמור על עצמך צעיר היא לייצר בכל פעם משהו חדש, בפעם הראשונה.

כך למשל, ביין הראשון שעשיתי הרגשתי בדיוק כמו בסרט הראשון והיום עם המילים הכתובות בגביע, זה שוב ממש אותו הדבר והפרש של כמה עשרות שנים לא משפיע לא על רמת האנרגיה, לא על גאוות העמידה באתגר ולא על תחושת הסיפוק מההישג.  ובשקט בשקט אפשר להגיד אפילו מילים גסות כמו התרגשות או אושר.

אז יקב חדש הוא מרשם די בטוח לאנטי אייג'ינג וספר ראשון בגיל שישים ושמונה הוא לא פחות מדיפלומת צעירות שמקומה להיות תלויה בגאווה על קיר החיים.

אם באוסף הדברים שכתבתי במרוצת השנים יש לא מעט בוסריות, חוסר סדר, אקלקטיות והם אולי סימן לצעירות, הרי שביחד אתם ממש יש בגביע הזה מילים שצברו ניסיון על השביל, נדמה לי כי יש בו הרבה קילומטרז'. – זקנה במובן ה"תנכי".

כמו שמוסיקה לא תמיד חייבת להיות נעימה לאוזן, סרט לא חייב להיות יפה לעיין, ויין לא תמיד חייב להיות טעים לחיך, גם בספר הזה לא כל שורה אמורה להיות מענגת. גם לו כמו למעשים רבים אחרים יש מטרה אחרת – להעביר חוויה ולהשאיר משקע.

הצרכנים מוזמנים להיפתח לחוויה הזו, לחשוף אותה לחושיהם ולקלוט. ממש כמו שכתבתי בשיר "עולם של חושים"

עולם של חושים

כוון את האנטנות בן,
הפנה אותן אל העולם.
הוא משדר אליך
באין סוף תדרים:
ארומה, מרקם, קול, צבע.
קלוט את כולם בן,
תשית ליבך אליהם,
תיגע בצליליהם,
תקשיב לטעמם.
תטעם את גווניהם, את רישומם.
תראה את ריחם
ותריח את מגעם.
תתמקד בן, תתרכז.
אל תיתן לרישומי הזמן לחלוף על פניך,
אפשר להם להשקיע מסר בזיכרונך.
תמצה את החוויה במלוא חושיך
ותהיה פתוח גם לשישי,
זה שמרגיש תדרים אחרים.
השתמש בכולם, בן.
בעזרתם תמצה את החוויה השלמה,
בזכותם תחייה.

אני מקווה שכל מי שיקרא בספר ירגיש משהו: יבין, יחשוב. יתפעל או יקלל, יחייך בהסכמה או יתקומם במחאה. המטרה הסופית הייתה להעמיד את גביע המילים הזה על מדף הספרים. אבל הדרך לשם מרגעי הכתיבה ועד לרגע הזה ממש כאן ועכשיו, הדרך הזו הייתה מרתקת.

להוציא ספר זה לא רק לכתוב אותו זו הפקה של ממש, מרתון שמותח את השרירים ומרחיב את הנפש וכשמגיעים לקו הסיום מנגבים את הזיעה, מסדירים את הדופק ומחייכים בסיפוק.

תודה.
שיהיה בהצלחה לנתן עם ספרו החדש השופע גם הוא יין. 
יקב כרם מוסקט

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *