ביקור בכרם אברהם בירושלים

04/11/2017
מכרמי המקום ייצרו יין במאה ה19 המשך »

ישראל פרקר
היקבים המסחריים הראשונים "בעת החדשה" הוקמו בשנים 1840 (ג'יניאו) וב 1848 (אשכול-שור) בירושלים, שבין החומות .
את הענבים הם רכשו בשוק שבעיר העתיקה, ואז נפוצה השמועה על היקבים שרוכשים ענבים טובים ומייצרים מהם יין ופלאחים ערביים מכפרי האזור הגיעו עם ענביהם על גבי חמורים וגמלים לשערי היקבים. 
האספקה לא הייתה סדירה ולא הייתה עקבית באיכותה, ובני משפחת שור מספרים שאנשי היקב חיפשו מקור אמין לענבים.
בשנת 1852 רכש הקונסול השני של אנגליה בירושלים ג'יימס פין כרם בן ארבעים דונם מערבי חברוני, ונמצא הפתרון. 
הכרם המטופח נקרא "כרם אל-חלילי", הכרם של החברוני, חברון נקראת חליל על שם אברהם אבינו, ופין קרא לחוותו "כרם אברהם". משנת 1854 גידלו בחוות "כרם אברהם" את כל כמות הענבים של היקב וכך הייתה ליקב שור אספקה סדירה וקרובה של ענבים.
מחיר הקרקע היה 250 ליש"ט , והסכום שולם במשך 5 שנים.

במסגרת סיורי בירושלים באתרי יקבים מהמאה ה19 לקח אותי מדריך הטיולים ויועץ לטיולי יין, דן בירן , לשכונת כרם אברהם ולבית שהקימו ג'יימס פין ואשתו, שהיה הבית הראשון שהוקם בירושלים מחוץ לחומות העיר העתיקה, והעשירני בידע רב.
בבית חקרתי יותר לעומק את הנושא:
בשטח שרכש ג'יימס פין היו גם מחצבה, בורות מים (מהם סופקו מים לתושבי האיזור) וקולומבריום רומי קדום.
בחצר הבית כיום קיים גן ארכיאולוגי קטן. באחת המקורות אף נכתב שמאחורי הבית נמצא יקב עתיק חצוב בסלע.
פין היה נוצרי אדוק, חובב תנ"ך ודובר עברית שוטפת. הוא הוקסם מארץ הקודש ומהיהודים היושבים בה. ב"כרם אברהם" הקים חווה חקלאית ברוח תנ"כית, בשם "מושבת החרושת להעסקתם של יהודי ירושלים". בחווה הועסקו כ-130 איש. נעשו בה עבודות כ: דריכת יין, זיקוק שמן, עשיית מטאטאים מקש שגודל לשם כך, וגידולי דגן, עדשים ופירות.
יוזמתו עוררה חשדנות רבה בקרב היהודים, שחששו כי בכוונתו להשפיע עליהם להתנצר. אבל פין הצליח לשכנע את היהודים בטוהר כוונותיו ואף הקים עבורם בית כנסת במקום (הראשון מחוץ לחומות).
לפני שעזב את הארץ, ב-1863 מכר פין לפועליו את הקרקעות, והם הקימו עליה את שכונת כרם אברהם. שכונה קטנה זו התאחדה בשנת 1941 עם שכונת גאולה.
מבנה החווה החקלאית עודנו קיים וגם הקולומבריום שבמרתפו, בו ביקרנו ואף צילמתי. המבנה, ששופץ והוגדל, שוכן ברחוב עובדיה ומשמש כבית ספר לבנות חרדיות.
פגשנו גם אותן, ברעש והמולת אושר של צעירות, עליזות.

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *