ביקור ביקב עמק יזרעאל

26/08/2017
ישראל פרקר המשך »

חברים, פקקי תנועה יש גם בצפון הירוק, ולא רק בגוש דן. זו עובדה מצערת שחוויתי בה בדרך ליקב יזרעאל שבחנתון, ליד צומת המוביל.
הגעתי לביקור ביקב יזרעאל עם קבוצת חובבי היין "שיעור סיור", שניהול עופר יוכלמן.
היינו אורחיהם, בביקור רב טעמים ביקב, של יהודה נהר, מהבעלים, מנכ"ל ויינן ותם אולמן, מנהלת מרכז המבקרים.
שם היקב באותיות לטיניות הוא ממש כפי שהוגים אותו באנגלית. לעזרה והגייה נכונה, הוסיף הגרפיקאי גם ניקוד מתאים…

יהודה, שמקורו המשפחתי בצרפת, סיפר לנו שכשהוקם היקב, הם החליטו שהזנים הבורדולזים, המאוד פופולרים בארץ, לא מתאימים, לדעתם לישראל. בבורדו תנאי מזג האוויר שונים מאלה שבישראל, וגידול הקברנה והמרלו בארץ באדיקות , ע"י רוב היקבים, הם עניין של המשכיות ההסטוריה… לכן הם מייצרים ביזרעאל את יינותיהם האדומים משלושה זנים בלבד:
ארגמן, קרניאן וסירה, זניים ובבלנדים.
כ50% מ100 אלף הבקבוקים המיוצרים ביקב מדי שנה, גודשים את כוסות חובבי היין בארה"ב, קנדה, צרפת, שוויץ ודרום אמריקה. המטרה היא להביא להם יינות ייחודים (יחסית) ולא כאלה המוכרים, ששיווקם נמצא בתחרות אינסופית.
המילה אזוריות לא קיימת בסלנג של יקב יזרעאל. ראיתי זאת מיד כשנמזג היין הראשון לכוסות: "לבנים" . בלנד של גוורצטרימינר, סוביניון בלאן ופרנץ קולומבר (70 ש"ח), מכרמים באזור שפיה, הגליל ורמת הגולן. בפה חשתי בחמיצות ופריכות נעימים. האף שלי חש ריח בינוני.

אחריו הגיעו היינות האדומים:
הראשון "אדומים 2014" – בלנד של ארגמן, סירה וקרניאן. (60 (שח). ארומה נעימה, טעם שיורי ארוך בפה (כמו לשאר היינות). יין הבסיס של היקב – 20 חודשים בחביות מורגשים בטאניות. כל יין תסס והיה בחביות לבד כ 16 חדשים ואז נבחרו החביות שיינותיהם עורבבו לבלנד הסופי. החביות הטובות ביותר נשארו ליינות הזניים. משתמשים בחביות חדשות וגם הרבה ישנות, כדי להקטין את השפעת העץ על היין.

ערבול קל, הרחה, לגימה ובכוס כבר היין הבא: "קריניאן 2014", הגירסה הים תיכונית לקברנה סוביניון, לדברי יהודה נהר, שהסביר לנו על כל היינות. 600-700 ק"ג ענבים לדונם – נמוך.
אהבתי. ולא רק אני… מתברר שהיין נמצא כבר בתפריט, לה פטיט ניס", מסעדה עם שלושה כוכבי מישלן, בצרפת. זו הצלחה חשובה למשווק, וליין. (Le Petit Nice)
גוון כהה, קל לשתייה ועם זיכרון ארוך בפה.

"אדומים 2013", בוגר רק בשנה מטחיו שטעמנו כמה דקות לגמר. ההבדל בפה היה עצום וחיובי.
יין רגוע, מאוזן ונעים ללגימה. (140 ש"ח. ??)

ל"סירה" ול"ארגמן 2015" שהגיעו לכוסות היה גוון כהה מאוד וטעם ארוך וטאני בפה. אני בטוח שהזמן ירכך ויעדן אותם בהמשך.

לסיום הגיעה ההפתעה.
יהודה חלץ את פקק הבירה מבקבוק "נטורל 2016 דבוקי" ומזג יין תוסס לבן, מענבי הזן ה"ענתיקה" "דבוקי". ריח משונה… וגם טעם שהזכיר לי את שעורי התנ"ך של פעם…. ייחודי ומיוחד. מעניין מה אומרים אוהבי ארץ הקודש, בגולה, עליו.

זה היה ביקור מעניין ביקב שחרט על דגלו הציוני לדאוג שגם שם במרחקים יחפשו את יינותיו, האחרים. חרט והצליח.
תודה ליהודה ולתום וגם לעופר על היום המעניין בגליל התחתון, במושב חנתון.

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *